רש"ש על בבא בתרא מ״ג

1 ר"ש ד"ה מפני שמעמידה. ובדל"ל ארעא אחריתי כו'. והא דלא משני דהכא מיירי בדאית ליה עי' לקמן מ"ו ב תד"ה לוקח הא'. ולע"ד י"ל משום דאכתי תקשי דניחוש שמא עשאה אפותיקי כמש"כ התוס' לקמן ר"ד מ"ה:

2 תד"ה אין. לכשתברח ממנו כו'. כצ"ל:

3 תד"ה מפני בסופו. א"נ כו' במכיר כו'. לפ"ז לכאורה לא א"ש מאי דמקשה לקמן מ"ד ב והאר"פ כו' חוזר עליו כו' דהא ע"כ אף לרב זביד צריך לאוקמי במכיר. אח"ז מצאתי בש"כ סי' ל"ז סקכ"א שהרגיש בזה וע"ש. ולי י"ל דשם קאי לל"ק דאביי בב"ק שם דתרעומות לאו מילתא היא:

4 ר"ש ד"ה אר"פ. שמור לי היום כל השדה כו'. צ"ל דכוונתו על עומרי השדה התלושים או בקמה העומדת ליקצר מיד דא"צ לקרקע עוד דבמחובר אין דין שומרין כדאיתא בפרק הזהב ובפ' שבועת הדיינין. אך מש"כ עוד הלכך נעשו ש"ש זל"ז להתחייב באונסין תמוה דש"ש אינו חייב באונסין: